2 Chroniques 29:34

Bible du Rabbinat 1899 [fr]

29

1 יְחִזְקִיָּ֣הוּ מָלַ֗ךְ בֶּן־עֶשְׂרִ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה וְעֶשְׂרִ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ אֲבִיָּ֖ה בַּת־זְכַרְיָֽהוּ׃ Ezéchias avait vingt-cinq ans à son avènement; il régna vingt-neuf ans à Jérusalem; sa mère se nommait Abiyya, fille de Zacharie.

2 וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה דָּוִ֥יד אָבִֽיו׃ Il fit ce qui est droit aux yeux de l’Éternel, absolument comme avait agi David, son aïeul.

3 ה֣וּא בַשָּׁנָה֩ הָרִאשׁוֹנָ֨ה לְמׇלְכ֜וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן פָּתַ֛ח אֶת־דַּלְת֥וֹת בֵּית־יְהֹוָ֖ה וַֽיְחַזְּקֵֽם׃ C’est lui qui, la première année de son règne, le premier mois, rouvrit les portes du temple de l’Éternel et les restaura.

4 וַיָּבֵ֥א אֶת־הַכֹּהֲנִ֖ים וְאֶת־הַלְוִיִּ֑ם וַיַּאַסְפֵ֖ם לִרְח֥וֹב הַמִּזְרָֽח׃ Il fit venir les prêtres et les Lévites et les réunit à la place orientale.

5 וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם שְׁמָע֣וּנִי הַלְוִיִּ֑ם עַתָּ֣ה הִֽתְקַדְּשׁ֗וּ וְקַדְּשׁוּ֙ אֶת־בֵּ֤ית יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיכֶ֔ם וְהוֹצִ֥יאוּ אֶת־הַנִּדָּ֖ה מִן־הַקֹּֽדֶשׁ׃ Puis il leur dit: "Écoutez-moi, Lévites: à présent, sanctifiez-vous, sanctifiez le temple de l’Éternel, Dieu de vos pères, et faites sortir toute souillure du sanctuaire.

6 כִּֽי־מָעֲל֣וּ אֲבֹתֵ֗ינוּ וְעָשׂ֥וּ הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה־אֱלֹהֵ֖ינוּ וַיַּעַזְבֻ֑הוּ וַיַּסֵּ֧בּוּ פְנֵיהֶ֛ם מִמִּשְׁכַּ֥ן יְהֹוָ֖ה וַיִּתְּנוּ־עֹֽרֶף׃ Car nos pères ont été infidèles et ont fait le mal aux yeux de l’Éternel, notre Dieu; ils l’ont abandonné, ont détourné leur face du sanctuaire de l’Éternel et lui ont tourné le dos.

7 גַּ֣ם סָגְר֞וּ דַּלְת֣וֹת הָאוּלָ֗ם וַיְכַבּוּ֙ אֶת־הַנֵּר֔וֹת וּקְטֹ֖רֶת לֹ֣א הִקְטִ֑ירוּ וְעֹלָה֙ לֹא־הֶעֱל֣וּ בַקֹּ֔דֶשׁ לֵאלֹהֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ Ils ont même fermé les portes du vestibule, éteint les lampes, n’ont point fait fumer d’encens ni offert d’holocaustes dans le sanctuaire au Dieu d’Israël.

8 וַֽיְהִי֙ קֶ֣צֶף יְהֹוָ֔ה עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָ֑͏ִם וַיִּתְּנֵ֤ם (לזועה) [לְזַעֲוָה֙] לְשַׁמָּ֣ה וְלִשְׁרֵקָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר אַתֶּ֥ם רֹאִ֖ים בְּעֵינֵיכֶֽם׃ Aussi le courroux de l’Éternel s’est-il abattu sur Juda et Jérusalem, il a fait d’eux un objet d’horreur, de désolation et de raillerie comme vous le constatez de vos yeux.

9 וְהִנֵּ֛ה נָפְל֥וּ אֲבוֹתֵ֖ינוּ בֶּחָ֑רֶב וּבָנֵ֨ינוּ וּבְנוֹתֵ֧ינוּ וְנָשֵׁ֛ינוּ בַּשְּׁבִ֖י עַל־זֹֽאת׃ Et voyez: nos pères sont tombés sous le glaive, nos fils, nos filles et nos femmes ont été emmenés captifs à cause de cela.

10 עַתָּה֙ עִם־לְבָבִ֔י לִכְר֣וֹת בְּרִ֔ית לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְיָשֹׁ֥ב מִמֶּ֖נּוּ חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃ Maintenant j’ai à cœur de contracter alliance avec l’Éternel, Dieu d’Israël, pour qu’il détourne de nous la flamme de sa colère.

11 בָּנַ֕י עַתָּ֖ה אַל־תִּשָּׁל֑וּ כִּֽי־בָכֶ֞ם בָּחַ֣ר יְהֹוָ֗ה לַעֲמֹ֤ד לְפָנָיו֙ לְשָׁ֣רְת֔וֹ וְלִהְי֥וֹת ל֖וֹ מְשָׁרְתִ֥ים וּמַקְטִרִֽים׃ {פ}
O mes fils, à présent point de négligence, car c’est de vous que l’Éternel a fait choix pour vous tenir prêts devant lui à le servir, pour être ses ministres et lui offrir l’encens."

12 וַיָּקֻ֣מוּ הַ֠לְוִיִּ֠ם מַ֣חַת בֶּן־עֲמָשַׂ֞י וְיוֹאֵ֣ל בֶּן־עֲזַרְיָ֘הוּ֮ מִן־בְּנֵ֣י הַקְּהָתִי֒ וּמִן־בְּנֵ֣י מְרָרִ֔י קִ֚ישׁ בֶּן־עַבְדִּ֔י וַעֲזַרְיָ֖הוּ בֶּן־יְהַלֶּלְאֵ֑ל {ס} וּמִן־הַגֵּ֣רְשֻׁנִּ֔י יוֹאָח֙ בֶּן־זִמָּ֔ה וְעֵ֖דֶן בֶּן־יוֹאָֽח׃ Alors se levèrent les Lévites, Mahat, fils d’Amachaï, Joël, fils d’Azariahou, des enfants de Kehat; des enfants de Merari, Kich, fils d’Abdi, et Azariahou, fils de Yehallélel; des Gersonites, Yoah, fils de Zimma, et Eden, fils de Yoah;

13 וּמִן־בְּנֵי֙ אֱלִ֣יצָפָ֔ן שִׁמְרִ֖י (ויעואל) [וִיעִיאֵ֑ל] וּמִן־בְּנֵ֣י אָסָ֔ף זְכַרְיָ֖הוּ וּמַתַּנְיָֽהוּ׃ {ס} des enfants d’Eliçafan, Chimri et Yeïêl; des enfants d’Assaph, Zacharie et Mattanyahou;

14 וּמִן־בְּנֵ֥י הֵימָ֖ן (יחואל) [יְחִיאֵ֣ל] וְשִׁמְעִ֑י {ס} וּמִן־בְּנֵ֣י יְדוּת֔וּן שְׁמַֽעְיָ֖ה וְעֻזִּיאֵֽל׃ des enfants de Hêman, Yehïêl et Chimeï, et des enfants de Yedoutoun, Chemaya et Ouzziêl.

15 וַיַּאַסְפ֤וּ אֶת־אֲחֵיהֶם֙ וַיִּֽתְקַדְּשׁ֔וּ וַיָּבֹ֥אוּ כְמִצְוַת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּדִבְרֵ֣י יְהֹוָ֑ה לְטַהֵ֖ר בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ Ils rassemblèrent leurs frères, se sanctifièrent et vinrent selon l’ordre du roi, conforme aux prescriptions de l’Éternel, pour purifier le temple de l’Éternel.

16 וַיָּבֹ֣אוּ הַ֠כֹּהֲנִ֠ים לִפְנִ֣ימָה בֵית־יְהֹוָה֮ לְטַהֵר֒ וַיּוֹצִ֗יאוּ אֵ֤ת כׇּל־הַטֻּמְאָה֙ אֲשֶׁ֤ר מָֽצְאוּ֙ בְּהֵיכַ֣ל יְהֹוָ֔ה לַחֲצַ֖ר בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וַֽיְקַבְּלוּ֙ הַלְוִיִּ֔ם לְהוֹצִ֥יא לְנַחַל־קִדְר֖וֹן חֽוּצָה׃ Les prêtres pénétrèrent à l’intérieur du temple de l’Éternel pour le purifier; ils rejetèrent dans le parvis du temple de l’Éternel toutes les impuretés qu’ils trouvèrent dans le sanctuaire de l’Éternel, et les Lévites les reçurent pour les transporter dehors au ravin du Cédron.

17 וַ֠יָּחֵ֠לּוּ בְּאֶחָ֞ד לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁוֹן֮ לְקַדֵּשׁ֒ וּבְי֧וֹם שְׁמוֹנָ֣ה לַחֹ֗דֶשׁ בָּ֚אוּ לְאוּלָ֣ם יְהֹוָ֔ה וַיְקַדְּשׁ֥וּ אֶת־בֵּית־יְהֹוָ֖ה לְיָמִ֣ים שְׁמוֹנָ֑ה וּבְי֨וֹם שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן כִּלּֽוּ׃ {ס} Ils commencèrent cette sanctification le premier du premier mois, et le huitième jour du mois ils vinrent dans le vestibule de l’Éternel et sanctifièrent le temple de l’Éternel en huit jours; ce fut le seizième jour du premier mois qu’ils terminèrent.

18 וַיָּב֤וֹאֽוּ פְנִ֙ימָה֙ אֶל־חִזְקִיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֣אמְר֔וּ טִהַ֖רְנוּ אֶת־כׇּל־בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה אֶת־מִזְבַּ֤ח הָעוֹלָה֙ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־שֻׁלְחַ֥ן הַֽמַּעֲרֶ֖כֶת וְאֶת־כׇּל־כֵּלָֽיו׃ Puis, ils vinrent à l’intérieur auprès du roi Ezéchias et lui dirent: "Nous avons purifié tout le temple de l’Éternel, l’autel des holocaustes avec tous ses ustensiles, et la table de proposition avec tous ses ustensiles.

19 וְאֵ֣ת כׇּל־הַכֵּלִ֗ים אֲשֶׁ֣ר הִזְנִ֩יחַ֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֧ז בְּמַלְכוּת֛וֹ בְּמַעֲל֖וֹ הֵכַ֣נּוּ וְהִקְדָּ֑שְׁנוּ וְהִנָּ֕ם לִפְנֵ֖י מִזְבַּ֥ח יְהֹוָֽה׃ {ס} Tous les ustensiles que le roi Achaz avait écartés durant son règne, dans son infidélité, nous les avons réparés et consacrés, et ils se trouvent maintenant devant l’autel du Seigneur."

20 וַיַּשְׁכֵּם֙ יְחִזְקִיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ וַיֶּאֱסֹ֕ף אֵ֖ת שָׂרֵ֣י הָעִ֑יר וַיַּ֖עַל בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ Le roi Ezéchias se leva de bon matin, assembla les chefs de la ville, et monta au temple de l’Éternel.

21 וַיָּבִ֣יאוּ פָֽרִים־שִׁבְעָה֩ וְאֵילִ֨ים שִׁבְעָ֜ה וּכְבָשִׂ֣ים שִׁבְעָ֗ה וּצְפִירֵ֨י עִזִּ֤ים שִׁבְעָה֙ לְחַטָּ֔את עַל־הַמַּמְלָכָ֥ה וְעַל־הַמִּקְדָּ֖שׁ וְעַל־יְהוּדָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר לִבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים לְהַעֲל֖וֹת עַל־מִזְבַּ֥ח יְהֹוָֽה׃ On amena sept taureaux, sept béliers, sept agneaux et sept boucs expiatoires pour la royauté, pour le sanctuaire et pour Juda, et il prescrivit aux prêtres de la famille d’Aaron de les offrir sur l’autel de l’Éternel.

22 וַֽיִּשְׁחֲטוּ֙ הַבָּקָ֔ר וַיְקַבְּל֤וּ הַכֹּֽהֲנִים֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַֽיִּזְרְק֖וּ הַמִּזְבֵּ֑חָה וַיִּשְׁחֲט֣וּ הָאֵלִ֗ים וַיִּזְרְק֤וּ הַדָּם֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה וַֽיִּשְׁחֲטוּ֙ הַכְּבָשִׂ֔ים וַיִּזְרְק֥וּ הַדָּ֖ם הַמִּזְבֵּֽחָה׃ Alors ils immolèrent les taureaux, et les prêtres reçurent le sang et en aspergèrent l’autel. Ils immolèrent les béliers et lancèrent le sang sur l’autel. Ils immolèrent les agneaux et lancèrent le sang sur l’autel.

23 וַיַּגִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־שְׂעִירֵ֣י הַחַטָּ֔את לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַקָּהָ֑ל וַיִּסְמְכ֥וּ יְדֵיהֶ֖ם עֲלֵיהֶֽם׃ Puis ils amenèrent les boucs expiatoires devant le roi et le peuple et imposèrent leurs mains sur eux.

24 וַיִּשְׁחָטוּם֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים וַֽיְחַטְּא֤וּ אֶת־דָּמָם֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה לְכַפֵּ֖ר עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י לְכׇל־יִשְׂרָאֵל֙ אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ הָעוֹלָ֖ה וְהַחַטָּֽאת׃ Les prêtres les immolèrent et offrirent leur sang sur l’autel pour faire propitiation sur tout Israël, car c’est pour tout Israël que le roi avait prescrit l’holocauste et l’expiatoire.

25 וַיַּעֲמֵ֨ד אֶת־הַלְוִיִּ֜ם בֵּ֣ית יְהֹוָ֗ה בִּמְצִלְתַּ֙יִם֙ בִּנְבָלִ֣ים וּבְכִנֹּר֔וֹת בְּמִצְוַ֥ת דָּוִ֛יד וְגָ֥ד חֹזֵֽה־הַמֶּ֖לֶךְ וְנָתָ֣ן הַנָּבִ֑יא כִּ֧י בְיַד־יְהֹוָ֛ה הַמִּצְוָ֖ה בְּיַד־נְבִיאָֽיו׃ Il posta les Lévites dans le temple de l’Éternel avec des cymbales, des luths et des harpes, selon l’ordonnance de David, de Gad, Voyant du roi, et du prophète Nathan, car l’ordre en avait été donné par Dieu, par l’entremise de ses prophètes.

26 וַיַּעַמְד֤וּ הַלְוִיִּם֙ בִּכְלֵ֣י דָוִ֔יד וְהַכֹּהֲנִ֖ים בַּחֲצֹצְרֽוֹת׃ {פ}
Les Lévites se tinrent avec les instruments de David, et les prêtres avec les trompettes.

27 וַיֹּ֙אמֶר֙ חִזְקִיָּ֔הוּ לְהַעֲל֥וֹת הָעֹלָ֖ה לְהַמִּזְבֵּ֑חַ וּבְעֵ֞ת הֵחֵ֣ל הָעוֹלָ֗ה הֵחֵ֤ל שִׁיר־יְהֹוָה֙ וְהַחֲצֹ֣צְר֔וֹת וְעַ֨ל־יְדֵ֔י כְּלֵ֖י דָּוִ֥יד מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵֽל׃ Puis, Ezéchias ordonna d’offrir l’holocauste sur l’autel, et en même temps que l’holocauste commencèrent le cantique à l’Éternel et les trompettes, avec accompagnement des instruments de David, roi d’Israël.

28 וְכׇל־הַקָּהָל֙ מִֽשְׁתַּחֲוִ֔ים וְהַשִּׁ֣יר מְשׁוֹרֵ֔ר וְהַחֲצֹצְר֖וֹת (מחצצרים) [מַחְצְרִ֑ים] הַכֹּ֕ל עַ֖ד לִכְל֥וֹת הָעֹלָֽה׃ Toute l’assemblée se prosternait, les chants s’élevaient, et les trompettes sonnaient, tout cela jusqu’à l’achèvement de l’holocauste.

29 וּכְכַלּ֖וֹת לְהַעֲל֑וֹת כָּֽרְע֗וּ הַמֶּ֛לֶךְ וְכׇֽל־הַנִּמְצְאִ֥ים אִתּ֖וֹ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃ Dès que fut terminé l’holocauste; le roi et tous ceux qui étaient avec lui fléchirent les genoux et se prosternèrent.

30 וַ֠יֹּ֠אמֶר יְחִזְקִיָּ֨הוּ הַמֶּ֤לֶךְ וְהַשָּׂרִים֙ לַלְוִיִּ֔ם לְהַלֵּל֙ לַֽיהֹוָ֔ה בְּדִבְרֵ֥י דָוִ֖יד וְאָסָ֣ף הַחֹזֶ֑ה וַֽיְהַלְלוּ֙ עַד־לְשִׂמְחָ֔ה וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃ {פ}
Alors le roi Ezéchias et les chefs ordonnèrent aux Lévites de louer le Seigneur sur les paroles de David et d’Assaph, le Voyant, et ils chantèrent avec allégresse, s’inclinèrent et se prosternèrent.

31 וַיַּ֨עַן יְחִזְקִיָּ֜הוּ וַיֹּ֗אמֶר עַתָּה֙ מִלֵּאתֶ֤ם יֶדְכֶם֙ לַֽיהֹוָ֔ה גֹּ֧שׁוּ וְהָבִ֛יאוּ זְבָחִ֥ים וְתוֹד֖וֹת לְבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה וַיָּבִ֤יאוּ הַקָּהָל֙ זְבָחִ֣ים וְתוֹד֔וֹת וְכׇל־נְדִ֥יב לֵ֖ב עֹלֽוֹת׃ Puis Ezéchias prit la parole et dit: "Maintenant, vous vous êtes consacrés à l’Éternel, approchez et offrez des victimes et des sacrifices d’actions de grâces dans le temple de l’Éternel", et l’assemblée offrit des victimes et des sacrifices d’actions de grâces, et, selon les libéralités, des holocaustes.

32 וַיְהִ֞י מִסְפַּ֣ר הָעֹלָה֮ אֲשֶׁ֣ר הֵבִ֣יאוּ הַקָּהָל֒ בָּקָ֣ר שִׁבְעִ֔ים אֵילִ֥ים מֵאָ֖ה כְּבָשִׂ֣ים מָאתָ֑יִם לְעֹלָ֥ה לַֽיהֹוָ֖ה כׇּל־אֵֽלֶּה׃ Le nombre des holocaustes qu’offrit l’assemblée fut de soixante-dix têtes de gros bétail, cent béliers, deux cents agneaux; tout cela fut offert en holocauste à l’Éternel.

33 וְֽהַקֳּדָשִׁ֑ים בָּקָר֙ שֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת וְצֹ֖אן שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִֽים׃ Les [autres] sacrifices furent de six cents têtes de gros et de trois mille têtes de menu bétail.

34 רַ֤ק הַכֹּֽהֲנִים֙ הָי֣וּ לִמְעָ֔ט וְלֹ֣א יָכְל֔וּ לְהַפְשִׁ֖יט אֶת־כׇּל־הָעֹל֑וֹת וַֽיְחַזְּק֞וּם אֲחֵיהֶ֣ם הַלְוִיִּ֗ם עַד־כְּל֤וֹת הַמְּלָאכָה֙ וְעַ֣ד יִתְקַדְּשׁ֣וּ הַכֹּהֲנִ֔ים כִּ֤י הַלְוִיִּם֙ יִשְׁרֵ֣י לֵבָ֔ב לְהִתְקַדֵּ֖שׁ מֵהַכֹּהֲנִֽים׃ Seulement les prêtres furent en trop petit nombre et ils ne purent dépouiller tous les holocaustes; ils furent secondés par leurs frères, les Lévites, jusqu’à ce que fût achevée la besogne et que les prêtres se fussent purifiés, car les Lévites étaient plus consciencieux pour se sanctifier que les prêtres.

35 וְגַם־עֹלָ֨ה לָרֹ֜ב בְּחֶלְבֵ֧י הַשְּׁלָמִ֛ים וּבַנְּסָכִ֖ים לָֽעֹלָ֑ה וַתִּכּ֖וֹן עֲבוֹדַ֥ת בֵּית־יְהֹוָֽה׃ Il y eut aussi quantité d’holocaustes avec les graisses des sacrifices rémunératoires et avec les libations des holocaustes. Ainsi fut rétabli le service du temple de l’Éternel.

36 וַיִּשְׂמַ֤ח יְחִזְקִיָּ֙הוּ֙ וְכׇל־הָעָ֔ם עַ֛ל הַהֵכִ֥ין הָאֱלֹהִ֖ים לָעָ֑ם כִּ֥י בְּפִתְאֹ֖ם הָיָ֥ה הַדָּבָֽר׃ {פ}
Ezéchias et tout le peuple se réjouirent de ce que Dieu eût agi en faveur du peuple, car la chose se fit rapidement.

Miqra according to the Masorah · Licence: CC BY-SA · Source
Bible du Rabbinat 1899 [fr] · Licence: Public Domain · Source

2 Chroniques 29:34 dans toutes les traductions

עברית · Miqra according to the Masorah

רַ֤ק הַכֹּֽהֲנִים֙ הָי֣וּ לִמְעָ֔ט וְלֹ֣א יָכְל֔וּ לְהַפְשִׁ֖יט אֶת־כׇּל־הָעֹל֑וֹת וַֽיְחַזְּק֞וּם אֲחֵיהֶ֣ם הַלְוִיִּ֗ם עַד־כְּל֤וֹת הַמְּלָאכָה֙ וְעַ֣ד יִתְקַדְּשׁ֣וּ הַכֹּהֲנִ֔ים כִּ֤י הַלְוִיִּם֙ יִשְׁרֵ֣י לֵבָ֔ב לְהִתְקַדֵּ֖שׁ מֵהַכֹּהֲנִֽים׃

Licence: CC BY-SA

English · The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917)

But the priests were too few, so that they could not flay all the burnt-offerings; wherefore their brethren the Levites did help them, till the work was ended, and until the priests had sanctified themselves; for the Levites were more upright in heart to sanctify themselves than the priests.

Licence: Public Domain

עברית · Tanach with Ta'amei Hamikra

רַ֤ק הַכֹּֽהֲנִים֙ הָי֣וּ לִמְעָ֔ט וְלֹ֣א יָֽכְל֔וּ לְהַפְשִׁ֖יט אֶת־כָּל־הָעֹל֑וֹת וַֽיְּחַזְּק֞וּם אֲחֵיהֶ֣ם הַלְוִיִּ֗ם עַד־כְּל֤וֹת הַמְּלָאכָה֙ וְעַ֣ד יִתְקַדְּשׁ֣וּ הַכֹּֽהֲנִ֔ים כִּ֤י הַלְוִיִּם֙ יִשְׁרֵ֣י לֵבָ֔ב לְהִתְקַדֵּ֖שׁ מֵֽהַכֹּהֲנִֽים׃

Licence: Public Domain

עברית · Tanach with Text Only

רק הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט את כל העלות ויחזקום אחיהם הלוים עד כלות המלאכה ועד יתקדשו הכהנים כי הלוים ישרי לבב להתקדש מהכהנים

Licence: Public Domain

עברית · Tanach with Nikkud

רַק הַכֹּהֲנִים הָיוּ לִמְעָט וְלֹא יָכְלוּ לְהַפְשִׁיט אֶת־כָּל־הָעֹלוֹת וַיְּחַזְּקוּם אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם עַד־כְּלוֹת הַמְּלָאכָה וְעַד יִתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים כִּי הַלְוִיִּם יִשְׁרֵי לֵבָב לְהִתְקַדֵּשׁ מֵהַכֹּהֲנִים׃

Licence: Public Domain

English · The Rashi Ketuvim by Rabbi Shraga Silverstein

But the priests were few, and they could not flay all of the burnt-offerings [by themselves], and their brethren, the Levites, strengthened them, until the work [(of flaying)] was completed and until the priests [i.e., until more priests] cleansed themselves [(for the sacred service)]. For the Levites were just of heart [(and therefore)] more expeditious [(to cleanse themselves)] than the priests.

Licence: CC BY

Français · Bible du Rabbinat 1899 [fr]

Seulement les prêtres furent en trop petit nombre et ils ne purent dépouiller tous les holocaustes; ils furent secondés par leurs frères, les Lévites, jusqu’à ce que fût achevée la besogne et que les prêtres se fussent purifiés, car les Lévites étaient plus consciencieux pour se sanctifier que les prêtres.

Licence: Public Domain

ייִדיש · Yehoyesh's Yiddish Tanakh Translation [yi]

אָבער די כּהנים זײַנען געװען צו װינציק, און זײ האָבן ניט געקענט אָפּשינדן אַלע בראַנדאָפּפֿער; האָבן זײערע ברידער די לוִיִים זײ אונטערגעהאָלפֿן ביז די אַרבעט איז געװען געענדיקט, און ביז די כּהנים האָבן זיך געהײליקט; װאָרום די לוִיִים זײַנען געװען רעכטפֿאַרטיקער אין האַרצן זיך צו הײליקן פֿון די כּהנים.

Licence: Public Domain

Esperanto · La Malnova Testamento, L.L.Zamenhof [eo]

Sed la nombro de la pastroj estis tro malgranda, kaj ili ne povis senfeligi ĉiujn bruloferojn; tial helpis al ili iliaj fratoj, la Levidoj, ĝis la laboro estis finita kaj ĝis la pastroj sin sanktigis; ĉar la Levidoj estis pli fervoraj en la sinsanktigado, ol la pastroj.

Licence: Public Domain

Commentaires sur 2 Chroniques 29:34

Rashi

English

Only the priests were few i.e., Those who had consecrated themselves were still few; so their kinsmen, the Levites, reinforced them until the work was completed and until the priests consecrated themselves. Now, should you ask: How was it that the Levites consecrated themselves and the priests did not consecrate themselves? Scripture explains: “for the Levites were more conscientious than the priests to consecrate themselves”; the Levites were more conscientious than the priests, for the priests and the Levites and all God-fearing people had disguised themselves and made themselves appear unrecognizable, and had even hidden, all the days of the wicked kings, and when Hezekiah - who was righteous - came, they could not immediately consecrate themselves and cleanse themselves, for this was in the first year of his reign; so they came and consecrated themselves gradually, as it is written (Prov. 28:12): “When the righteous rejoice, there is much glory, but when the wicked rise up, a person disguises himself,” and it is written (ibid. verse 28): “When the wicked rise up, people hide; but when they perish, the righteous increase.” When the wicked Ahaz rose up, people hid, but when he perished, the righteous increased, i.e., Hezekiah and his company.

The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by A. J. Rosenberg · Licence: CC-BY · Commentaire complet sur Sefaria

Ralbag (Gersonides)

עברית

ולא יכלו להפשיע את כל העולות. למדנו מזה שהפשטת העולות לא תחויב היותה בכהן:

כי הלוים ישרי לבב להתקדש מהכהנים. ידמה שרבים מהכהנים מעלו בע"ז בעת שחטאו מלכי יהודה ולזה אמר כי הלוים היו יותר ישרי לב מהכהנים להתקדש בזאת העבודה ולזה הוכרחו הלוים לעזור אל הכהנים בזה עד כלות המלאכה ועד שימצאו כהנים מתקדשים לזה מה שיספיק לעבוד עבודתם ואפשר כי קצת הכהנים לא היו יכולים להתקדש כי היו בעלי קרי אך הלוים היו יותר ישרי לב והיו יכולים לשמור עצמם מזה שהרי הטומאה הזאת באה מפני הרהור עבירה כמו שאמרו שהרי אדם מהרהר ביום ובא לידי טומאה בלילה (כתובות מ"ו):

On Your Way · Licence: Public Domain · Commentaire complet sur Sefaria