2 Rois 2:22

Bible du Rabbinat 1899 [fr]

2

1 וַיְהִ֗י בְּהַעֲל֤וֹת יְהֹוָה֙ אֶת־אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּֽסְעָרָ֖ה הַשָּׁמָ֑יִם וַיֵּ֧לֶךְ אֵלִיָּ֛הוּ וֶאֱלִישָׁ֖ע מִן־הַגִּלְגָּֽל׃ Quand l’Éternel fit monter Élie au ciel dans un tourbillon, Élie et Élisée quittaient Ghilgal.

2 וַיֹּ֩אמֶר֩ אֵלִיָּ֨הוּ אֶל־אֱלִישָׁ֜ע שֵֽׁב־נָ֣א פֹ֗ה כִּ֤י יְהֹוָה֙ שְׁלָחַ֣נִי עַד־בֵּֽית־אֵ֔ל וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע חַי־יְהֹוָ֥ה וְחֵֽי־נַפְשְׁךָ֖ אִם־אֶעֶזְבֶ֑ךָּ וַיֵּרְד֖וּ בֵּֽית־אֵֽל׃ Élie dit à Élisée: "Reste ici, de grâce, car l’Éternel m’a donné une mission pour Béthel. Vive Dieu et par ta propre vie! répondit Élisée, je ne te quitterai pas." Et ils se rendirent ensemble à Béthel.

3 וַיֵּצְא֨וּ בְנֵי־הַנְּבִיאִ֥ים אֲשֶׁר־בֵּֽית־אֵל֮ אֶל־אֱלִישָׁע֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו הֲיָדַ֕עְתָּ כִּ֣י הַיּ֗וֹם יְהֹוָ֛ה לֹקֵ֥חַ אֶת־אֲדֹנֶ֖יךָ מֵעַ֣ל רֹאשֶׁ֑ךָ וַיֹּ֛אמֶר גַּם־אֲנִ֥י יָדַ֖עְתִּי הֶחֱשֽׁוּ׃ Les jeunes prophètes établis à Béthel allèrent au-devant d’Élisée et lui dirent: "Sais-tu que l’Éternel t’enlève aujourd’hui ton maître, ton guide?" Il répondit: "Silence, oui, je le sais."

4 וַיֹּ֩אמֶר֩ ל֨וֹ אֵלִיָּ֜הוּ אֱלִישָׁ֣ע ׀ שֵֽׁב־נָ֣א פֹ֗ה כִּ֤י יְהֹוָה֙ שְׁלָחַ֣נִי יְרִיח֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר חַי־יְהֹוָ֥ה וְחֵֽי־נַפְשְׁךָ֖ אִם־אֶעֶזְבֶ֑ךָּ וַיָּבֹ֖אוּ יְרִיחֽוֹ׃ Élie reprit: "Élisée, reste ici, car l’Éternel m’a confié une mission pour Jéricho. Vive l’Éternel, répliqua-t-il, et par ta propre vie! Je ne te quitterai pas." Et ils vinrent ensemble à Jéricho.

5 וַיִּגְּשׁ֨וּ בְנֵי־הַנְּבִיאִ֥ים אֲשֶׁר־בִּֽירִיחוֹ֮ אֶל־אֱלִישָׁע֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו הֲיָדַ֕עְתָּ כִּ֣י הַיּ֗וֹם יְהֹוָ֛ה לֹקֵ֥חַ אֶת־אֲדֹנֶ֖יךָ מֵעַ֣ל רֹאשֶׁ֑ךָ וַיֹּ֛אמֶר גַּם־אֲנִ֥י יָדַ֖עְתִּי הֶחֱשֽׁוּ׃ Les jeunes prophètes établis à Jéricho se rendirent auprès d’Élisée et lui dirent: "Sais-tu que l’Éternel t’enlève aujourd’hui ton maître, ton guide? Silence, répondit-il, oui, je le sais."

6 וַיֹּ֩אמֶר֩ ל֨וֹ אֵלִיָּ֜הוּ שֵֽׁב־נָ֣א פֹ֗ה כִּ֤י יְהֹוָה֙ שְׁלָחַ֣נִי הַיַּרְדֵּ֔נָה וַיֹּ֕אמֶר חַי־יְהֹוָ֥ה וְחֵֽי־נַפְשְׁךָ֖ אִם־אֶעֶזְבֶ֑ךָּ וַיֵּלְכ֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃ Et Élie dit de nouveau: "Reste ici, je te prie, car l’Éternel m’envoie du côté du Jourdain." Il répondit: "Vive l’Éternel et par ta propre vie! Je ne te quitterai pas." Et ils continuèrent ensemble leur route.

7 וַחֲמִשִּׁ֨ים אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֤י הַנְּבִיאִים֙ הָֽלְכ֔וּ וַיַּעַמְד֥וּ מִנֶּ֖גֶד מֵרָח֑וֹק וּשְׁנֵיהֶ֖ם עָמְד֥וּ עַל־הַיַּרְדֵּֽן׃ Cinquante jeunes prophètes allèrent, de leur côté, et se placèrent en vue d’eux à une certaine distance; les deux prophètes s’étaient arrêtés près du Jourdain.

8 וַיִּקַּח֩ אֵלִיָּ֨הוּ אֶת־אַדַּרְתּ֤וֹ וַיִּגְלֹם֙ וַיַּכֶּ֣ה אֶת־הַמַּ֔יִם וַיֵּחָצ֖וּ הֵ֣נָּה וָהֵ֑נָּה וַיַּעַבְר֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם בֶּחָרָבָֽה׃ Élie prit son manteau, le roula, en frappa les eaux, qui se séparèrent en deux, et ils passèrent ensemble à pieds secs.

9 וַיְהִ֣י כְעׇבְרָ֗ם וְאֵ֨לִיָּ֜הוּ אָמַ֤ר אֶל־אֱלִישָׁע֙ שְׁאַל֙ מָ֣ה אֶעֱשֶׂה־לָּ֔ךְ בְּטֶ֖רֶם אֶלָּקַ֣ח מֵעִמָּ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע וִ֥יהִי נָ֛א פִּֽי־שְׁנַ֥יִם בְּרוּחֲךָ֖ אֵלָֽי׃ Pendant qu’ils traversaient, Élie dit à Élisée: "Exprime un désir; que puis-je faire pour toi avant que je te sois enlevé?" Élisée répondit: "Puissé-je avoir une double part de l’esprit qui t’inspire!

10 וַיֹּ֖אמֶר הִקְשִׁ֣יתָ לִשְׁא֑וֹל אִם־תִּרְאֶ֨ה אֹתִ֜י לֻקָּ֤ח מֵֽאִתָּךְ֙ יְהִי־לְךָ֣ כֵ֔ן וְאִם־אַ֖יִן לֹ֥א יִהְיֶֽה׃ Tu as demandé quelque chose de difficile, répondit Élie; tu seras cependant satisfait si tu me vois disparaître à tes yeux, mais sinon, non."

11 וַיְהִ֗י הֵ֣מָּה הֹלְכִ֤ים הָלוֹךְ֙ וְדַבֵּ֔ר וְהִנֵּ֤ה רֶֽכֶב־אֵשׁ֙ וְס֣וּסֵי אֵ֔שׁ וַיַּפְרִ֖דוּ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֑ם וַיַּ֙עַל֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּֽסְעָרָ֖ה הַשָּׁמָֽיִם׃ Ils, poursuivaient leur chemin en conversant, quand tout à coup un char de feu, attelé de chevaux de feu, les sépara l’un de l’autre, et Élie monta au ciel dans un tourbillon.

12 וֶאֱלִישָׁ֣ע רֹאֶ֗ה וְה֤וּא מְצַעֵק֙ אָבִ֣י ׀ אָבִ֗י רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל֙ וּפָ֣רָשָׁ֔יו וְלֹ֥א רָאָ֖הוּ ע֑וֹד וַֽיַּחֲזֵק֙ בִּבְגָדָ֔יו וַיִּקְרָעֵ֖ם לִשְׁנַ֥יִם קְרָעִֽים׃ A cette vue, Élisée s’écria: "Mon père, mon père! Char et cavalerie d’Israël!" Et il ne le vit plus. Alors il saisit ses vêtements, et les déchira de part en part.

13 וַיָּ֙רֶם֙ אֶת־אַדֶּ֣רֶת אֵלִיָּ֔הוּ אֲשֶׁ֥ר נָפְלָ֖ה מֵעָלָ֑יו וַיָּ֥שׇׁב וַֽיַּעֲמֹ֖ד עַל־שְׂפַ֥ת הַיַּרְדֵּֽן׃ Puis il ramassa le manteau qui était tombé des épaules d’Élie, et retourna sur les rives du Jourdain, où il s’arrêta.

14 וַיִּקַּח֩ אֶת־אַדֶּ֨רֶת אֵלִיָּ֜הוּ אֲשֶׁר־נָפְלָ֤ה מֵֽעָלָיו֙ וַיַּכֶּ֣ה אֶת־הַמַּ֔יִם וַיֹּאמַ֕ר אַיֵּ֕ה יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֵלִיָּ֑הוּ אַף־ה֣וּא ׀ וַיַּכֶּ֣ה אֶת־הַמַּ֗יִם וַיֵּֽחָצוּ֙ הֵ֣נָּה וָהֵ֔נָּה וַֽיַּעֲבֹ֖ר אֱלִישָֽׁע׃ Il prit le manteau qui était tombé des épaules d’Élie, et en frappa les eaux en s’écriant: "Où est l’Éternel, le Dieu d’Élie?" et sous ses coups les eaux se séparèrent devant lui également, et il passa.

15 וַיִּרְאֻ֨הוּ בְנֵי־הַנְּבִיאִ֤ים אֲשֶׁר־בִּֽירִיחוֹ֙ מִנֶּ֔גֶד וַיֹּ֣אמְר֔וּ נָ֛חָה ר֥וּחַ אֵלִיָּ֖הוּ עַל־אֱלִישָׁ֑ע וַיָּבֹ֙אוּ֙ לִקְרָאת֔וֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ־ל֖וֹ אָֽרְצָה׃ Les jeunes prophètes de Jéricho avaient vu de loin ce qui s’était passé, et ils dirent: "L’esprit d’Élie repose sur Élisée." Ils allèrent à sa rencontre, et se prosternèrent devant lui jusqu’à terre.

16 וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֡יו הִנֵּה־נָ֣א יֵֽשׁ־אֶת־עֲבָדֶ֩יךָ֩ חֲמִשִּׁ֨ים אֲנָשִׁ֜ים בְּנֵי־חַ֗יִל יֵ֣לְכוּ נָא֮ וִיבַקְשׁ֣וּ אֶת־אֲדֹנֶ֒יךָ֒ פֶּן־נְשָׂאוֹ֙ ר֣וּחַ יְהֹוָ֔ה וַיַּשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הֶהָרִ֔ים א֖וֹ בְּאַחַ֣ת (הגיאות) [הַגֵּיאָי֑וֹת] וַיֹּ֖אמֶר לֹ֥א תִשְׁלָֽחוּ׃ Ils lui dirent: "Il y a parmi tes serviteurs cinquante hommes vaillants: laisse-les donc aller à la recherche de ton maître. Peut-être le souffle de l’Éternel l’a-t-il emporté et jeté sur une des montagnes, ou dans une des vallées. N’envoyez personne," répliqua-t-il.

17 וַיִּפְצְרוּ־ב֥וֹ עַד־בֹּ֖שׁ וַיֹּ֣אמֶר שְׁלָ֑חוּ וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ חֲמִשִּׁ֣ים אִ֔ישׁ וַיְבַקְשׁ֥וּ שְׁלֹשָֽׁה־יָמִ֖ים וְלֹ֥א מְצָאֻֽהוּ׃ Mais ils insistèrent au point de l’embarrasser, et il dit: "Envoyez!" Ils envoyèrent cinquante hommes, qui cherchèrent le prophète pendant trois jours, mais sans le trouver.

18 וַיָּשֻׁ֣בוּ אֵלָ֔יו וְה֖וּא יֹשֵׁ֣ב בִּירִיח֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם הֲלֹֽא־אָמַ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם אַל־תֵּלֵֽכוּ׃ {ס} Quand ils revinrent auprès d’Élisée, qui était resté à Jéricho, il leur dit: "Ne vous avais-je pas conseillé de ne pas aller?"

19 וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל־אֱלִישָׁ֔ע הִנֵּה־נָ֞א מוֹשַׁ֤ב הָעִיר֙ ט֔וֹב כַּאֲשֶׁ֥ר אֲדֹנִ֖י רֹאֶ֑ה וְהַמַּ֥יִם רָעִ֖ים וְהָאָ֥רֶץ מְשַׁכָּֽלֶת׃ Or, les habitants de Jéricho dirent à Élisée: "Le séjour de cette ville est agréable, comme mon seigneur le voit; mais l’eau y est malsaine et le sol meurtrier."

20 וַיֹּ֗אמֶר קְחוּ־לִי֙ צְלֹחִ֣ית חֲדָשָׁ֔ה וְשִׂ֥ימוּ שָׁ֖ם מֶ֑לַח וַיִּקְח֖וּ אֵלָֽיו׃ Il répondit: "Apportez-moi une cruche neuve que vous remplirez de sel;" et on la lui apporta.

21 וַיֵּצֵא֙ אֶל־מוֹצָ֣א הַמַּ֔יִם וַיַּשְׁלֶךְ־שָׁ֖ם מֶ֑לַח וַיֹּ֜אמֶר כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה רִפִּ֙אתִי֙ לַמַּ֣יִם הָאֵ֔לֶּה לֹא־יִהְיֶ֥ה מִשָּׁ֛ם ע֖וֹד מָ֥וֶת וּמְשַׁכָּֽלֶת׃ Il alla vers la source d’où venait l’eau et y jeta le sel en disant: "Telle est la parole de l’Éternel: Je vais rendre ces eaux salubres, et elles ne causeront plus ni mort ni ravages."

22 וַיֵּרָפ֣וּ הַמַּ֔יִם עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּדְבַ֥ר אֱלִישָׁ֖ע אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃ {פ}
Les eaux devinrent salubres, jusqu’au jour présent, selon la prédiction faite par Élisée.

23 וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בֵּֽית־אֵ֑ל וְה֣וּא ׀ עֹלֶ֣ה בַדֶּ֗רֶךְ וּנְעָרִ֤ים קְטַנִּים֙ יָצְא֣וּ מִן־הָעִ֔יר וַיִּתְקַלְּסוּ־בוֹ֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ עֲלֵ֥ה קֵרֵ֖חַ עֲלֵ֥ה קֵרֵֽחַ׃ Il se rendit de là à Béthel. Il suivait la montée, quand de jeunes garçons, sortant de la ville, l’insultèrent en ces termes: "Monte, chauve, monte, chauve!"

24 וַיִּ֤פֶן אַֽחֲרָיו֙ וַיִּרְאֵ֔ם וַֽיְקַלְלֵ֖ם בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה וַתֵּצֶ֜אנָה שְׁתַּ֤יִם דֻּבִּים֙ מִן־הַיַּ֔עַר וַתְּבַקַּ֣עְנָה מֵהֶ֔ם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁנֵ֖י יְלָדִֽים׃ Il se retourna pour les voir, et les maudit au nom de l’Éternel. Aussitôt, deux ours sortirent de la forêt et mirent en pièces quarante-deux de ces enfants.

25 וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם אֶל־הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל וּמִשָּׁ֖ם שָׁ֥ב שֹׁמְרֽוֹן׃ {פ}
De là, il se dirigea vers le mont Carmel, d’où il revint à Samarie.

Miqra according to the Masorah · Licence: CC BY-SA · Source
Bible du Rabbinat 1899 [fr] · Licence: Public Domain · Source

2 Rois 2:22 dans toutes les traductions

עברית · Miqra according to the Masorah

וַיֵּרָפ֣וּ הַמַּ֔יִם עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּדְבַ֥ר אֱלִישָׁ֖ע אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃ {פ}

Licence: CC BY-SA

English · The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917)

So the waters were healed unto this day, according to the word of Elisha which he spoke.

Licence: Public Domain

עברית · Tanach with Ta'amei Hamikra

וַיֵּרָפ֣וּ הַמַּ֔יִם עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּדְבַ֥ר אֱלִישָׁ֖ע אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃ (פ)

Licence: Public Domain

עברית · Tanach with Text Only

וירפו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דבר

Licence: Public Domain

עברית · Tanach with Nikkud

וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּדְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר׃

Licence: Public Domain

ייִדיש · Yehoyesh's Yiddish Tanakh Translation [yi]

און דאָס װאַסער איז געזונט געװאָרן ביז אױף הײַנטיקן טאָג, אַזױ װי דאָס װאָרט װאָס אֶלישע האָט גערעדט.

Licence: CC0

Français · Bible du Rabbinat 1899 [fr]

Les eaux devinrent salubres, jusqu’au jour présent, selon la prédiction faite par Élisée.

Licence: Public Domain

Polski · Bible in Polish, trans. Izaak Cylkow, 1841 - 1908 [pl]

Tak stała się wodą zdrową, aż po dzień dzisiejszy, wedle słowa, które wyrzekł Elisza.

Licence: Public Domain

Deutsch · Die Heilige Schrift, trans. Dr. Simon Bernfeld, Berlin, 1902 - German [de]

Das Wasser wurde geheilt bis auf den heutigen Tag, nach dem Worte Elisas, das er geredet.

Licence: Public Domain

Esperanto · La Malnova Testamento, L.L.Zamenhof [eo]

Kaj la akvo fariĝis sana ĝis la nuna tempo, konforme al la vorto de Eliŝa, kiun li diris.

Licence: Public Domain

Commentaires sur 2 Rois 2:22

Targum Jonathan

עברית

וְאִתַּסִיאוּ מַיָא עַד יוֹמָא הָדֵין כְּפִתְגָמָא דֶאֱלִישָׁע דְמַלֵיל:

Mikraot Gedolot · Licence: Public Domain · Commentaire complet sur Sefaria

Ralbag (Gersonides)

עברית

והנה רפא אלישע המים ההם על דרך המופת בהשליכו אל מוצא המים מלח מהמלח ששמו בצלוחית חדש' ואחשוב שכבר בחר אלישע שתהי' הצלוחית חדש' כדי שלא יחשבו שיהיה מבושל בה דבר ימשך המלח כחו ויהי' לו רושם על דרך הרפוא' בתקון המים אך בחר לתקנם במה שאין בו רושם לתקונם כי אנחנו רואי' שהמי' המלוחים הם רעים לשתיה עם שאי אפשר במעט מלח שיתן רושם במוצא מים אשר לא יכזבו מימיו אם לא היה זה על דרך המופת:

On Your Way · Licence: Public Domain · Commentaire complet sur Sefaria