Psaumes 102:5

Bible du Rabbinat 1899 [fr]

102

1 תְּ֭פִלָּה לְעָנִ֣י כִֽי־יַעֲטֹ֑ף וְלִפְנֵ֥י יְ֝הֹוָ֗ה יִשְׁפֹּ֥ךְ שִׂיחֽוֹ׃ Prière d’un malheureux qui se sent défaillir et répand sa plainte devant l’Éternel.

2 יְ֭הֹוָה שִׁמְעָ֣ה תְפִלָּתִ֑י וְ֝שַׁוְעָתִ֗י אֵלֶ֥יךָ תָבֽוֹא׃ Éternel, écoute de grâce ma prière; que ma supplication vienne jusqu’à toi.

3 אַל־תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ ׀ מִמֶּנִּי֮ בְּי֢וֹם צַ֫ר־לִ֥י הַטֵּֽה־אֵלַ֥י אׇזְנֶ֑ךָ בְּי֥וֹם אֶ֝קְרָ֗א מַהֵ֥ר עֲנֵֽנִי׃ Ne me dérobe pas ta face au jour de ma détresse, incline vers moi ton oreille; lorsque je t’invoque, exauce-moi sans retard.

4 כִּֽי־כָל֣וּ בְעָשָׁ֣ן יָמָ֑י וְ֝עַצְמוֹתַ֗י כְּמוֹקֵ֥ד נִחָֽרוּ׃ Car mes jours se consument dans la fumée, et mes os sont brûlants comme un brasier.

5 הוּכָּה־כָעֵ֣שֶׂב וַיִּבַ֣שׁ לִבִּ֑י כִּֽי־שָׁ֝כַ֗חְתִּי מֵאֲכֹ֥ל לַחְמִֽי׃ Mon cœur est flétri, desséché comme l’herbe, car j’ai oublié de manger mon pain.

6 מִקּ֥וֹל אַנְחָתִ֑י דָּבְקָ֥ה עַ֝צְמִ֗י לִבְשָׂרִֽי׃ A force de pousser des gémissements, mes os sont collés à ma chair.

7 דָּ֭מִיתִי לִקְאַ֣ת מִדְבָּ֑ר הָ֝יִ֗יתִי כְּכ֣וֹס חֳרָבֽוֹת׃ Je ressemble au pélican du désert, je suis devenu pareil au hibou des ruines.

8 שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶהְיֶ֑ה כְּ֝צִפּ֗וֹר בּוֹדֵ֥ד עַל־גָּֽג׃ Je souffre d’insomnie, et suis comme un passereau solitaire sur le toit.

9 כׇּל־הַ֭יּוֹם חֵרְפ֣וּנִי אוֹיְבָ֑י מְ֝הוֹלָלַ֗י בִּ֣י נִשְׁבָּֽעוּ׃ Tous les jours mes ennemis m’insultent; ceux qui sont en rage contre moi font de mon nom une malédiction.

10 כִּי־אֵ֭פֶר כַּלֶּ֣חֶם אָכָ֑לְתִּי וְ֝שִׁקֻּוַ֗י בִּבְכִ֥י מָסָֽכְתִּי׃ Car j’ai mangé des cendres comme du pain; à mon breuvage j’ai mêlé mes larmes,

11 מִפְּנֵֽי־זַעַמְךָ֥ וְקִצְפֶּ֑ךָ כִּ֥י נְ֝שָׂאתַ֗נִי וַתַּשְׁלִיכֵֽנִי׃ à cause de ta colère et de ton irritation, puisque tu m’as soulevé et lancé au loin.

12 יָ֭מַי כְּצֵ֣ל נָט֑וּי וַ֝אֲנִ֗י כָּעֵ֥שֶׂב אִיבָֽשׁ׃ Mes jours sont comme une ombre qui s’allonge, et moi, comme l’herbe, je me dessèche.

13 וְאַתָּ֣ה יְ֭הֹוָה לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֑ב וְ֝זִכְרְךָ֗ לְדֹ֣ר וָדֹֽר׃ Mais toi, Éternel, tu trônes à jamais, et ton nom dure de génération en génération.

14 אַתָּ֣ה תָ֭קוּם תְּרַחֵ֣ם צִיּ֑וֹן כִּי־עֵ֥ת לְ֝חֶֽנְנָ֗הּ כִּי־בָ֥א מוֹעֵֽד׃ Tu te lèveras, tu prendras Sion en pitié, car il est temps de lui faire grâce: l’heure est venue!

15 כִּי־רָצ֣וּ עֲ֭בָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶ֑יהָ וְֽאֶת־עֲפָרָ֥הּ יְחֹנֵֽנוּ׃ Car tes serviteurs affectionnent ses pierres, et ils chérissent jusqu’à sa poussière.

16 וְיִֽירְא֣וּ ג֭וֹיִם אֶת־שֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה וְֽכׇל־מַלְכֵ֥י הָ֝אָ֗רֶץ אֶת־כְּבוֹדֶֽךָ׃ Alors les peuples révéreront le nom de l’Éternel, tous les rois de la terre ta gloire.

17 כִּי־בָנָ֣ה יְהֹוָ֣ה צִיּ֑וֹן נִ֝רְאָ֗ה בִּכְבוֹדֽוֹ׃ Car l’Éternel rebâtit Sion, il s’y manifeste dans sa majesté.

18 פָּ֭נָה אֶל־תְּפִלַּ֣ת הָעַרְעָ֑ר וְלֹא־בָ֝זָ֗ה אֶת־תְּפִלָּתָֽם׃ Il se tourne vers la prière du pauvre dénudé, il ne dédaigne pas ses invocations.

19 תִּכָּ֣תֶב זֹ֭את לְד֣וֹר אַחֲר֑וֹן וְעַ֥ם נִ֝בְרָ֗א יְהַלֶּל־יָֽהּ׃ Que cela soit consigné par écrit pour les générations futures, afin que le peuple à naître loue l’Éternel!

20 כִּֽי־הִ֭שְׁקִיף מִמְּר֣וֹם קׇדְשׁ֑וֹ יְ֝הֹוָ֗ה מִשָּׁמַ֤יִם ׀ אֶל־אֶ֬רֶץ הִבִּֽיט׃ Parce qu’il abaisse ses regards de sa hauteur sainte, parce que l’Éternel, du haut du ciel, a les yeux ouverts sur la terre,

21 לִ֭שְׁמֹעַ אֶנְקַ֣ת אָסִ֑יר לְ֝פַתֵּ֗חַ בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה׃ pour entendre les soupirs des captifs, pour briser les liens de ceux qui sont voués à la mort.

22 לְסַפֵּ֣ר בְּ֭צִיּוֹן שֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה וּ֝תְהִלָּת֗וֹ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ De la sorte on publiera, dans Sion, le nom de l’Éternel, et ses louanges dans Jérusalem,

23 בְּהִקָּבֵ֣ץ עַמִּ֣ים יַחְדָּ֑ו וּ֝מַמְלָכ֗וֹת לַעֲבֹ֥ד אֶת־יְהֹוָֽה׃ lorsque les nations à l’envi s’y rassembleront, et les empires pour adorer l’Éternel.

24 עִנָּ֖ה בַדֶּ֥רֶךְ (כחו) [כֹּחִ֗י] קִצַּ֥ר יָמָֽי׃ Il a épuisé, dans la marche, ma vigueur, il a abrégé mes jours.

25 אֹמַ֗ר אֵלִ֗י אַֽל־תַּ֭עֲלֵנִי בַּחֲצִ֣י יָמָ֑י בְּד֖וֹר דּוֹרִ֣ים שְׁנוֹתֶֽיךָ׃ "Mon Dieu, disais-je, ne m’enlève pas au milieu de mes jours, toi, dont les années embrassent toutes les générations.

26 לְ֭פָנִים הָאָ֣רֶץ יָסַ֑דְתָּ וּֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ שָׁמָֽיִם׃ Jadis tu as fondé la terre, et les cieux sont l’œuvre de tes mains.

27 הֵ֤מָּה ׀ יֹאבֵדוּ֮ וְאַתָּ֢ה תַ֫עֲמֹ֥ד וְ֭כֻלָּם כַּבֶּ֣גֶד יִבְל֑וּ כַּלְּב֖וּשׁ תַּחֲלִיפֵ֣ם וְֽיַחֲלֹֽפוּ׃ Ils périront, eux, mais toi, tu subsisteras; ils s’useront tous comme un vêtement. Tu les changeras comme un habit, et ils passeront,

28 וְאַתָּה־ה֑וּא וּ֝שְׁנוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א יִתָּֽמּוּ׃ mais toi, tu restes toujours le même, et tes années ne prendront pas fin.

29 בְּנֵֽי־עֲבָדֶ֥יךָ יִשְׁכּ֑וֹנוּ וְ֝זַרְעָ֗ם לְפָנֶ֥יךָ יִכּֽוֹן׃ {פ}
Les fils de tes serviteurs demeureront, et leur postérité sera affermie devant toi."

Miqra according to the Masorah · Licence: CC BY-SA · Source
Bible du Rabbinat 1899 [fr] · Licence: Public Domain · Source

Psaumes 102:5 dans toutes les traductions

עברית · Miqra according to the Masorah

הוּכָּה־כָעֵ֣שֶׂב וַיִּבַ֣שׁ לִבִּ֑י כִּֽי־שָׁ֝כַ֗חְתִּי מֵאֲכֹ֥ל לַחְמִֽי׃

Licence: CC BY-SA

English · The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917)

My heart is smitten like grass, and withered; for I forget to eat my bread.

Licence: Public Domain

עברית · Tanach with Ta'amei Hamikra

הוּכָּֽה־כָ֭עֵשֶׂב וַיִּבַ֣שׁ לִבִּ֑י כִּֽי־שָׁ֝כַ֗חְתִּי מֵאֲכֹ֥ל לַחְמִֽי׃

Licence: Public Domain

עברית · Tanach with Text Only

הוכה כעשב ויבש לבי כי שכחתי מאכל לחמי

Licence: Public Domain

עברית · Tanach with Nikkud

הוּכָּה־כָעֵשֶׂב וַיִּבַשׁ לִבִּי כִּי־שָׁכַחְתִּי מֵאֲכֹל לַחְמִי׃

Licence: Public Domain

English · The Rashi Ketuvim by Rabbi Shraga Silverstein

Smitten as the grass and dried up is my heart, for I have forgotten [in my affliction] to eat my bread.

Licence: CC BY

Français · Bible du Rabbinat 1899 [fr]

Mon cœur est flétri, desséché comme l’herbe, car j’ai oublié de manger mon pain.

Licence: Public Domain

Deutsch · Die Heilige Schrift, trans. Dr. Simon Bernfeld, Berlin, 1902 - German [de]

Wie Gras getroffen und vertrocknet ist mein Herz, dass ich mein Brot zu essen vergesse.

Licence: Public Domain

Polski · Bible in Polish, trans. Izaak Cylkow, 1841 - 1908 [pl]

Porażone jak trawa i zawiędło serce moje, że zapominam spożywać chleb mój.

Licence: Public Domain

ייִדיש · Yehoyesh's Yiddish Tanakh Translation [yi]

צעקלאַפּט װי גראָז און פֿאַרטריקנט איז מײַן האַרץ, װאָרום איך פֿאַרגעס צו עסן מײַן ברױט.

Licence: Public Domain

Esperanto · La Malnova Testamento, L.L.Zamenhof [eo]

Falĉiĝis kiel herbo kaj sekiĝis mia koro, Ĉar mi forgesis manĝi mian panon.

Licence: Public Domain

Commentaires sur Psaumes 102:5

Ibn Ezra

עברית

הוכה - הטעם כדרך יומם השמש לא יככה, היתה חרפה הצר כשמש שיכה העשב ויבש, כן שב לבו כי סרה ליחת התולדת מהלב אשר בה הדבק הנפש עם הבשר ולא יוכל לאכול לחם, כי הוא שבע בלא מאכל. והטעם כפול, כי המאכל מחליף שהוא יביא חלקים כנגד מה שיוליך האויב, וזה ידוע בחכמת המזלות.

Ibn Ezra on Psalms -- Daat · Licence: Public Domain · Commentaire complet sur Sefaria

Radak (David Kimhi)

עברית

הוכה. כתוב בוי"ו עם הדגש, והדומים לו כתבנו בספר מכלול: ואמר הוכה כעשב. כלומר כמו שהשמש מכה העשב הרטוב עד שיבוש כן יבש לבי: ולמה כי שכחתי מאכל לחמי. כלומר מרוב הצרה אני שוכח המאכל וידוע בחכמת התולדות כי חיי הגוף הם תלוים בלב והלב הוא החום היסודי וממנו יתפשט לכל הגוף, והמוח קר ולח ובקרירותו ובלחותו מיישר חמימות הלב החזק והיובש אשר בו, ולולי המאכל היה החמימות אשר בגוף עם האויר המקיף אותו מבחוץ מייבש הלחות אשר בגוף והמאכל והמשתה ישיב לגוף הרטיבות אשר אבד ממנו בחמימותו:

Derekh Mesilah, Furth 1843 · Licence: Public Domain · Commentaire complet sur Sefaria