Ecclésiaste 1:12

אני קהלת. עניני הספר יורו כי באחרית ימיו חיברו כאילו יאמר לדורות הבאים כך וכך נסיתי בימי חיי ויכולתי לנסות כל דבר בעבור היותי מלך וענין על ישראל בעבור שהיו בם לכולם נביאים וחכמי לב כמו בני זרח ולא כבני קדר השכונים באהלים והענין שהייתי מלך על עם חכם ונבון ואמר בירושל׳ בעבור היות מקומ׳ נכון לקבל החכמה כי ידוע שהיישוב נחלק לשבע׳ חלקים ולא יתכן היות ישרי לב לקבל החכמה כי אם בשלשה חלקים האמצעיים כי החלקים הראשונים והאחרונים ימנע רוב החום או הקור להיות תולדת אדם ישרה וידוע כי רוחב ירושלם שלשים ושלש מעלות והוא חצי היישוב כי לא יתכן יישוב כי אם אחר מעלות נטות השמש בצפון או בדרום:

ביאור דברי הפרשה:
אמר מספר המחשבות המקבילות אשר בענין החכמה אם היא מועילה לאדם אם לא. אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים לדעת סבותיו וכל משיגיו והיא החכמה הטבעית והנה מצאתי בזה מחשבה תביא לחשוב שזאת התשוקה אשר שם ה׳ יתברך בנו לדעת אלו הענינים הטבעיים היא לנקמה ממנו ר״ל שההתעסקות בהשגת חכמת הנמצאות השפלות הוא ענין רע נתן אלהים לבני אדם להתעסק בו וזה יתבאר לפי מה שיראה בהתחלת המחשבה מצד הדברים הטבעיים בעצמם וזה שכל המעשים שנעשו תחת השמש הם דברים שלא יעמדו אפילו רגע אחד בענין אחד ולזה יחשב שכל אחד מהם הוא הבל ורעיון רוח שאין לו מציאות בעצמו הנה החומר השפל הוא מעוות עד שלא יוכל לתקון בשום פנים כי הצורך אשר תשתדל בשמירת נמצא נמצא מאלו הנמצאים לא ישמע אליה החומר תמיד אבל יגברו הכחות המתפעלות על הפועלות ויקרה מזה ההפסד והוא גם כן בתכלית החסרון עד שלא יוכל להפנות ולהיות אחד שלם וזה שכל מה שיקנה מהצורות קצתם באמצעות קצתם יוסיף שלמות אלא שעם כל זה ימצא הענין בסוף מגיע אל נמצא שישיגהו ההפסד והוא האדם. או ירצה בזה שהחסרון שיש לחומר הראשון לא יוכל להמנות לרבויו ר״ל שלא יושג מספר חסרונותיו. או ירצה בזה שיש לו חסרון עד שלא יוכל להמנות שיהיה אחד מהנמצאות לפי זה החומר אין לו מציאות לבדו כמו שהתבאר בראשון מהשמע:

דברתי אני עם לבי אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני בירושלים ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. ובהיות הענין כן כבר יתכן שאדע מדרגת החכמה עם הסכלות כי לא יוכל לשפוט איזה יותר טוב משניהם מקבילים מי שלא ישיגם ולזה נתתי לבי לדעת מדרגת החכמה ומדרגת ההוללות והסכלות עד שאדע איזה טוב מהם ידעתי שגם זאת החקירה היא מחשבה שיש לנו בזה הענין והוא שאנחנו נמצא שרוב ההשתדלות בחכמה מזיק עד שברוב החכמה יהיה רוב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב ויתחייב מזאת המחשבה לפי מה שיחשוב לפי המפורסם שההתעסקות בחכמה הוא רע וזה מבואר לפי המקומות הלקוחים מהפחות והיתר וכבר נבאר זה בכאן ונאמר שאם היה ההתעסקות בחכמה טוב היה התוספת בזה ההתעסקות תוספת בטוב אבל הענין בזה בהפך לפי זאת המחשבה ויחשוב שיחויב שיהיה ההתעסקות בחכמה דבר רע ומזה יתבאר לפי זאת המחשבה שהסכלות הוא יותר נבחר מהחכמה: