2 Chroniques 35:25

Bible du Rabbinat 1899 [fr]

35

1 וַיַּ֨עַשׂ יֹאשִׁיָּ֧הוּ בִירוּשָׁלַ֛͏ִם פֶּ֖סַח לַיהֹוָ֑ה וַיִּשְׁחֲט֣וּ הַפֶּ֔סַח בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר לַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשֽׁוֹן׃ Josias célébra la Pâque en l’honneur de l’Éternel à Jérusalem, et on immola la Pâque le quatorzième jour du premier mois.

2 וַיַּעֲמֵ֥ד הַכֹּהֲנִ֖ים עַל־מִשְׁמְרוֹתָ֑ם וַֽיְחַזְּקֵ֔ם לַעֲבוֹדַ֖ת בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ {ס} Il établit les prêtres dans leurs charges et les encouragea au service du temple de l’Éternel.

3 וַיֹּ֣אמֶר לַ֠לְוִיִּ֠ם (המבונים) [הַמְּבִינִ֨ים] לְכׇל־יִשְׂרָאֵ֜ל הַקְּדוֹשִׁ֣ים לַיהֹוָ֗ה תְּנ֤וּ אֶת־אֲרוֹן־הַקֹּ֙דֶשׁ֙ בַּ֠בַּ֠יִת אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה בֶן־דָּוִיד֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵין־לָכֶ֥ם מַשָּׂ֖א בַּכָּתֵ֑ף עַתָּ֗ה עִבְדוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ Il dit aux Lévites qui enseignaient à tout Israël et qui étaient consacrés à l’Éternel: "Mettez l’arche sainte dans le temple qu’a construit Salomon, fils de David, roi d’Israël; vous n’avez plus à la porter sur l’épaule. A présent, servez l’Éternel, votre Dieu, et son peuple Israël.

4 (והכונו) [וְהָכִ֥ינוּ] לְבֵית־אֲבוֹתֵיכֶ֖ם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶ֑ם בִּכְתָ֗ב דָּוִיד֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וּבְמִכְתַּ֖ב שְׁלֹמֹ֥ה בְנֽוֹ׃ Soyez prêts par maisons paternelles, selon vos divisions, suivant le programme de David, roi d’Israël, et celui de Salomon, son fils.

5 וְעִמְד֣וּ בַקֹּ֗דֶשׁ לִפְלוּגֹּת֙ בֵּ֣ית הָאָב֔וֹת לַאֲחֵיכֶ֖ם בְּנֵ֣י הָעָ֑ם וַחֲלֻקַּ֥ת בֵּֽית־אָ֖ב לַלְוִיִּֽם׃ Tenez-vous dans le sanctuaire selon les sections des maisons paternelles, pour vos frères, les enfants du peuple, et selon le partage des maisons paternelles des Lévites.

6 וְשַׁחֲט֖וּ הַפָּ֑סַח וְהִֽתְקַדְּשׁוּ֙ וְהָכִ֣ינוּ לַאֲחֵיכֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת כִּדְבַר־יְהֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ {פ}
Immolez la Pâque, sanctifiez-vous, tenez-vous prêts pour vos frères, en vous conformant à la parole de l’Éternel transmise par Moïse."

7 וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן כְּבָשִׂ֣ים וּבְנֵי־עִזִּים֮ הַכֹּ֣ל לַפְּסָחִים֒ לְכׇל־הַנִּמְצָ֗א לְמִסְפַּר֙ שְׁלֹשִׁ֣ים אֶ֔לֶף וּבָקָ֖ר שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֑ים אֵ֖לֶּה מֵרְכ֥וּשׁ הַמֶּֽלֶךְ׃ {ס} Josias préleva pour les gens du peuple, pour tous ceux qui étaient là, du menu bétail, agneaux et chevreaux, le tout destiné aux sacrifices pascaux, au nombre de trente mille têtes et trois mille têtes de gros bétail, tout cela pris sur les biens du roi.

8 וְשָׂרָ֞יו לִנְדָבָ֥ה לָעָ֛ם לַכֹּהֲנִ֥ים וְלַלְוִיִּ֖ם הֵרִ֑ימוּ חִלְקִיָּ֨ה וּזְכַרְיָ֜הוּ וִיחִיאֵ֗ל נְגִידֵי֙ בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים לַכֹּהֲנִ֞ים נָתְנ֣וּ לַפְּסָחִ֗ים אַלְפַּ֙יִם֙ וְשֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת וּבָקָ֖ר שְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ Les chefs aussi prélevèrent un présent pour le peuple, les prêtres et les Lévites; Hilkiyya, Zacharie, Yehïêl, intendants du temple de Dieu, donnèrent aux prêtres deux mille six cents agneaux pascaux et trois cents bœufs.

9 (וכונניהו) [וְ֠כׇֽנַנְיָ֠הוּ] וּשְׁמַעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל אֶחָ֗יו וַחֲשַׁבְיָ֧הוּ וִיעִיאֵ֛ל וְיוֹזָבָ֖ד שָׂרֵ֣י הַלְוִיִּ֑ם הֵרִ֨ימוּ לַלְוִיִּ֤ם לַפְּסָחִים֙ חֲמֵ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וּבָקָ֖ר חֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ Conanyahou, Chemayahou et Netanel, ses frères, et Hachabiahou, Yeïêl et Jozabad, chefs des Lévites, firent don aux Lévites de cinq mille agneaux pascaux et de cinq cents bœufs.

10 וַתִּכּ֖וֹן הָעֲבוֹדָ֑ה וַיַּעַמְד֨וּ הַכֹּהֲנִ֧ים עַל־עׇמְדָ֛ם וְהַלְוִיִּ֥ם עַל־מַחְלְקוֹתָ֖ם כְּמִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃ Le service prêt, les princes se tinrent à leur place et les Lévites dans leurs divisions, selon l’ordre du roi.

11 וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ הַפָּ֑סַח וַיִּזְרְק֤וּ הַכֹּֽהֲנִים֙ מִיָּדָ֔ם וְהַלְוִיִּ֖ם מַפְשִׁיטִֽים׃ Ils immolèrent la Pâque; les prêtres lancèrent le sang reçu de leurs mains, et les Lévites firent le dépouillement [des victimes].

12 וַיָּסִ֨ירוּ הָעֹלָ֜ה לְ֠תִתָּ֠ם לְמִפְלַגּ֤וֹת לְבֵית־אָבוֹת֙ לִבְנֵ֣י הָעָ֔ם לְהַקְרִיב֙ לַֽיהֹוָ֔ה כַּכָּת֖וּב בְּסֵ֣פֶר מֹשֶׁ֑ה וְכֵ֖ן לַבָּקָֽר׃ Ils mirent de côté les holocaustes, pour les donner, selon les divisions des maisons paternelles, aux gens du peuple, afin de les offrir à l’Éternel suivant les prescriptions du livre de Moïse, et il en fut de même du gros bétail.

13 וַֽיְבַשְּׁל֥וּ הַפֶּ֛סַח בָּאֵ֖שׁ כַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהַקֳּדָשִׁ֣ים בִּשְּׁל֗וּ בַּסִּיר֤וֹת וּבַדְּוָדִים֙ וּבַצֵּ֣לָח֔וֹת וַיָּרִ֖יצוּ לְכׇל־בְּנֵ֥י הָעָֽם׃ On cuisit la Pâque au feu, selon la règle; quant aux choses saintes, on les cuisit dans des marmites, des chaudrons et des poêles, et on s’empressa de les donner à tous les gens du peuple.

14 וְאַחַ֗ר הֵכִ֤ינוּ לָהֶם֙ וְלַכֹּ֣הֲנִ֔ים כִּ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן בְּהַעֲל֛וֹת הָעוֹלָ֥ה וְהַחֲלָבִ֖ים עַד־לָ֑יְלָה וְהַלְוִיִּם֙ הֵכִ֣ינוּ לָהֶ֔ם וְלַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃ Ensuite ils apprêtèrent ce qui leur revenait, à eux et aux prêtres, car les prêtres, descendants d’Aaron, [furent occupés] à offrir les holocaustes et les graisses jusqu’à la nuit. Aussi les Lévites préparèrent-ils tout pour eux-mêmes et pour les prêtres, descendants d’Aaron.

15 וְהַמְשֹׁרְרִ֨ים בְּנֵי־אָסָ֜ף עַל־מַעֲמָדָ֗ם כְּמִצְוַ֤ת דָּוִיד֙ וְאָסָ֞ף וְהֵימָ֤ן וִֽידֻתוּן֙ חוֹזֵ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ וְהַשֹּׁעֲרִ֖ים לְשַׁ֣עַר וָשָׁ֑עַר אֵ֣ין לָהֶ֗ם לָסוּר֙ מֵעַ֣ל עֲבֹֽדָתָ֔ם כִּֽי־אֲחֵיהֶ֥ם הַלְוִיִּ֖ם הֵכִ֥ינוּ לָהֶֽם׃ Les chantres de la maison d’Assaph étaient à leur poste selon l’ordonnance de David, d’Assaph, de Hêman et de Yedoutoun, Voyant du roi, et les portiers occupaient chaque porte; ils n’eurent pas à s’écarter de leur service, car les Lévites, leurs frères, avaient tout préparé pour eux.

16 וַ֠תִּכּ֠וֹן כׇּל־עֲבוֹדַ֨ת יְהֹוָ֜ה בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְהַעֲל֣וֹת עֹל֔וֹת עַ֖ל מִזְבַּ֣ח יְהֹוָ֑ה כְּמִצְוַ֖ת הַמֶּ֥לֶךְ יֹאשִׁיָּֽהוּ׃ Ainsi fut assuré tout le service du Seigneur ce jour-là pour célébrer la Pâque et offrir des holocaustes sur l’autel de l’Éternel, selon l’ordre du roi Josias.

17 וַיַּעֲשׂ֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל הַֽנִּמְצְאִ֛ים אֶת־הַפֶּ֖סַח בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְאֶת־חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ Tous les Israélites qui se trouvaient là célébrèrent la Pâque en ce temps-là ainsi que la fête des Azymes durant sept jours.

18 וְלֹא־נַעֲשָׂ֨ה פֶ֤סַח כָּמֹ֙הוּ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מִימֵ֖י שְׁמוּאֵ֣ל הַנָּבִ֑יא וְכׇל־מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ לֹֽא־עָשׂ֡וּ כַּפֶּ֣סַח אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה יֹ֠אשִׁיָּ֠הוּ וְהַכֹּהֲנִ֨ים וְהַלְוִיִּ֤ם וְכׇל־יְהוּדָה֙ וְיִשְׂרָאֵ֣ל הַנִּמְצָ֔א וְיוֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס} L’on n’avait pas célébré une telle Pâque en Israël depuis l’époque du prophète Samuel, et aucun des rois d’Israël n’avait rien fait de comparable à la Pâque que célébra Josias ainsi que les prêtres, les Lévites, tout Juda et Israël qui se trouvaient là et les habitants de Jérusalem.

19 בִּשְׁמוֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לְמַלְכ֖וּת יֹאשִׁיָּ֑הוּ נַעֲשָׂ֖ה הַפֶּ֥סַח הַזֶּֽה׃ C’est dans la dix-huitième année du règne de Josias que fut célébrée cette Pâque.

20 אַחֲרֵ֣י כׇל־זֹ֗את אֲשֶׁ֨ר הֵכִ֤ין יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ אֶת־הַבַּ֔יִת עָלָ֞ה נְכ֧וֹ מֶלֶךְ־מִצְרַ֛יִם לְהִלָּחֵ֥ם בְּכַרְכְּמִ֖ישׁ עַל־פְּרָ֑ת וַיֵּצֵ֥א לִקְרָאת֖וֹ יֹאשִׁיָּֽהוּ׃ Après que Josias eut ainsi organisé tout le service du temple, Nekho, roi d’Égypte, monta guerroyer à Kharkhemich sur l’Euphrate, et Josias sortit à sa rencontre.

21 וַיִּשְׁלַ֣ח אֵלָ֣יו מַלְאָכִ֣ים ׀ לֵאמֹר֩ ׀ מַה־לִּ֨י וָלָ֜ךְ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה לֹא־עָלֶ֨יךָ אַתָּ֤ה הַיּוֹם֙ כִּ֚י אֶל־בֵּ֣ית מִלְחַמְתִּ֔י וֵאלֹהִ֖ים אָמַ֣ר לְבַהֲלֵ֑נִי חֲדַל־לְךָ֛ מֵאֱלֹהִ֥ים אֲשֶׁר־עִמִּ֖י וְאַל־יַשְׁחִיתֶֽךָ׃ Mais Nekho lui fit dire par des messagers: "Qu’y a-t-il entre moi et toi, roi de Juda? Ce n’est pas à toi que j’en ai aujourd’hui, mais à la maison avec qui je suis en guerre, et Dieu m’a ordonné de me hâter. Laisse faire à Dieu, qui est avec moi, afin qu’il ne te détruise pas."

22 וְלֹא־הֵסֵב֩ יֹאשִׁיָּ֨הוּ פָנָ֜יו מִמֶּ֗נּוּ כִּ֤י לְהִלָּחֵֽם־בּוֹ֙ הִתְחַפֵּ֔שׂ וְלֹ֥א שָׁמַ֛ע אֶל־דִּבְרֵ֥י נְכ֖וֹ מִפִּ֣י אֱלֹהִ֑ים וַיָּבֹ֕א לְהִלָּחֵ֖ם בְּבִקְעַ֥ת מְגִדּֽוֹ׃ Mais Josias ne se détourna point de lui. Il se déguisa pour se battre avec lui et n’écouta pas les paroles de Nekho, inspirées de Dieu. Il vint livrer bataille dans la plaine de Meghiddo.

23 וַיֹּרוּ֙ הַיֹּרִ֔ים לַמֶּ֖לֶךְ יֹאשִׁיָּ֑הוּ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ לַעֲבָדָיו֙ הַעֲבִיר֔וּנִי כִּ֥י הׇחֳלֵ֖יתִי מְאֹֽד׃ Les archers tirèrent sur le roi Josias, et le roi dit à ses serviteurs: "Transportez-moi, car je suis grièvement blessé."

24 וַיַּעֲבִירֻ֨הוּ עֲבָדָ֜יו מִן־הַמֶּרְכָּבָ֗ה וַֽיַּרְכִּיבֻ֘הוּ֮ עַ֣ל רֶ֣כֶב הַמִּשְׁנֶה֮ אֲשֶׁר־לוֹ֒ וַיּוֹלִיכֻ֙הוּ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַיָּ֕מׇת וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקִבְר֣וֹת אֲבֹתָ֑יו וְכׇל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם מִֽתְאַבְּלִ֖ים עַל־יֹאשִׁיָּֽהוּ׃ {פ}
Ses serviteurs l’enlevèrent de son char, le mirent sur un autre char qu’il avait et le conduisirent à Jérusalem, où il mourut. Il fut enseveli dans le sépulcre de ses ancêtres, et tout Juda et Jérusalem prirent le deuil pour Josias.

25 וַיְקוֹנֵ֣ן יִרְמְיָ֘הוּ֮ עַל־יֹאשִׁיָּ֒הוּ֒ וַיֹּאמְר֣וּ כׇֽל־הַשָּׁרִ֣ים ׀ וְ֠הַשָּׁר֠וֹת בְּקִינ֨וֹתֵיהֶ֤ם עַל־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ עַד־הַיּ֔וֹם וַיִּתְּנ֥וּם לְחֹ֖ק עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּ֥ם כְּתוּבִ֖ים עַל־הַקִּינֽוֹת׃ Jérémie fit une complainte sur Josias; tous les chantres et chanteuses ont célébré Josias dans leurs élégies jusqu’à ce jour, et ils en ont fait une coutume obligatoire en Israël. Elles se trouvent consignées parmi les Elégies.

26 וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יֹאשִׁיָּ֖הוּ וַחֲסָדָ֑יו כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָֽה׃ Pour le surplus des faits et gestes de Josias et ses actes de piété conformes aux prescriptions de la Loi de l’Éternel,

27 וּדְבָרָ֕יו הָרִאשֹׁנִ֖ים וְהָאַחֲרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֔ים עַל־סֵ֥פֶר מַלְכֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וִיהוּדָֽה׃ {פ}
ses premières et ses dernières actions, tout cela est consigné dans le livre des Rois d’Israël et de Juda.

Miqra according to the Masorah · Licence: CC BY-SA · Source
Bible du Rabbinat 1899 [fr] · Licence: Public Domain · Source

2 Chroniques 35:25 dans toutes les traductions

עברית · Miqra according to the Masorah

וַיְקוֹנֵ֣ן יִרְמְיָ֘הוּ֮ עַל־יֹאשִׁיָּ֒הוּ֒ וַיֹּאמְר֣וּ כׇֽל־הַשָּׁרִ֣ים ׀ וְ֠הַשָּׁר֠וֹת בְּקִינ֨וֹתֵיהֶ֤ם עַל־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ עַד־הַיּ֔וֹם וַיִּתְּנ֥וּם לְחֹ֖ק עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּ֥ם כְּתוּבִ֖ים עַל־הַקִּינֽוֹת׃

Licence: CC BY-SA

English · The Holy Scriptures: A New Translation (JPS 1917)

And Jeremiah lamented for Josiah; and all the singing men and singing women spoke of Josiah in their lamentations, unto this day; and they made them an ordinance in Israel; and, behold, they are written in the lamentations.

Licence: Public Domain

עברית · Tanach with Ta'amei Hamikra

וַיְקוֹנֵ֣ן יִרְמְיָהוּ֮ עַל־יֹאשִׁיָּהוּ֒ וַיֹּאמְר֣וּ כָֽל־הַשָּׁרִ֣ים ׀ וְ֠הַשָּׁרוֹת בְּקִינ֨וֹתֵיהֶ֤ם עַל־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ עַד־הַיּ֔וֹם וַיִּתְּנ֥וּם לְחֹ֖ק עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּ֥ם כְּתוּבִ֖ים עַל־הַקִּינֽוֹת׃

Licence: Public Domain

עברית · Tanach with Text Only

ויקונן ירמיהו על יאשיהו ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיהם על יאשיהו עד היום ויתנום לחק על ישראל והנם כתובים על הקינות

Licence: Public Domain

עברית · Tanach with Nikkud

וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל־יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ כָל־הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל־יֹאשִׁיָּהוּ עַד־הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל־יִשְׂרָאֵל וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל־הַקִּינוֹת׃

Licence: Public Domain

English · The Rashi Ketuvim by Rabbi Shraga Silverstein

And Jeremiah lamented Yoshiyahu. And all the singers and songstresses mentioned Yoshiyahu in their lamentations, (as they do) until this day. And they made them [(such lamentations)] a statute for Israel; and, behold, they [(the lamentations over Yoshiyahu)] are written in the [book of] lamentations [(viz. Eichah 4)].

Licence: CC BY

Français · Bible du Rabbinat 1899 [fr]

Jérémie fit une complainte sur Josias; tous les chantres et chanteuses ont célébré Josias dans leurs élégies jusqu’à ce jour, et ils en ont fait une coutume obligatoire en Israël. Elles se trouvent consignées parmi les Elégies.

Licence: Public Domain

ייִדיש · Yehoyesh's Yiddish Tanakh Translation [yi]

און ירמיהו האָט געקלאָגט אױף יאשיהון, און אַלע זינגערס און זינגערינס האָבן גערעדט אין זײערע קלאָגלידער פֿון יאשיהון, ביז אױף הײַנט. און מע האָט זײ געמאַכט פֿאַר אַ מנהג אין ישׂראל, און זײ זײַנען פֿאַרשריבן אין די קלאָגלידער.

Licence: Public Domain

Esperanto · La Malnova Testamento, L.L.Zamenhof [eo]

Ankaŭ Jeremia plorkantis pri Joŝija; kaj ĉiuj kantistoj kaj kantistinoj parolis en siaj plorkantoj pri Joŝija ĝis la nuna tago kaj faris ilin tradiciaj ĉe Izrael; ili estas enskribitaj en la libro de la plorkantoj.

Licence: Public Domain

Commentaires sur 2 Chroniques 35:25

Rashi

English

And all the male...singers - הַשָּׁרִים, an expression of song, choristers, for both song and lamentation are recited with the same voice. Concerning him, Amos prophesied (8:9): “and I will cause the sun to set at midday, and I will darken the land on a sunny day.” This is the day of Josiah, who died at the age of thirty-nine, in the middle of his days, for it is written (Ps. 90:10): “The days of our years because of them are seventy years,” and it is written (Amos 8:10): “And I will turn your festivals into mourning, and all your songs into lamentation, etc. and I will make it like the mourning for an only son, and its end like a bitter day.” This is what [the Chronicler] says: “And all the male and female singers said in their lamentations,” “and all of Judah and Jerusalem were mourning” for him.

and they made them a statute When any grief or weeping befalls them, for which they lament and weep, they mention this grief with it. An example is the Ninth of Av, in which we recite lamentations for those slain in the persecutions that occurred in our times. They will similarly bewail the day of Josiah’s death. An example is (Jud. 11:39f.): “and it became a statute in Israel, etc. to lament the daughter of Jephthah the Gileadite, four days in a year.”

and behold, they are written in the lamentations in the Book of Lamentations.

The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by A. J. Rosenberg · Licence: CC-BY · Commentaire complet sur Sefaria

Ralbag (Gersonides)

עברית

והנם כתובים על ספר הקינות. ידמה שהיה שם ספר נזכרו בו כל אלו הקינות או רמז בזה אל ספר הקינות שעשה ירמיה והוא מגלת איכה. שם קונן ירמיה על יאשיהו באמרו רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם (איכה ד' כ') כי בעון הדור הוא מת כמו שבארנו בספר מלכים:

On Your Way · Licence: Public Domain · Commentaire complet sur Sefaria